כשאנחנו מדברות על אימון מקושי להצלחה תוך זמן קצר מאוד – זו לא סתם סיסמה יפה. מרבית הילדים משלימים אצלנו את תהליך האימון ב-15 מפגשים בממוצע. יותר מזה, הם לא רק פותרים את הבעיה שבגללה הגיעו לאימון, אלא "משדרגים" את חייהם בכל התחומים. גם חודשים, ואפילו שנים לאחר מכן, הם עדיין מסוגלים לשלוף את הכלים שלמדו באימון ולהשתמש בהם.
בסרטון הבא רינה מפרטת מהו סוד האימון האינטגרטיבי ומדוע הוא כל כך יעיל
.
. .
רוצה לגלות את הנוסחה המלאה לאימון ילדים מקושי להצלחה בזמן קצר מאוד?
הצטרפי אלינו להרצאה אינטרנטית מרתקת על תשעת השלבים לאימון ילדים
זוהי אחת השאלות הנפוצות ביותר ששואלים אותנו: איך אפשר לאמן ילד אם ההורים שלו לא עושים תהליך של שינוי?
ואכן, לפי תפיסות מערכתיות קלאסיות, כגון טיפול משפחתי, כל המשפחה צריכה לעבור תהליך של שינוי
אבל למרבה הפלא אנחנו מאמנות כבר שנים ילדים בלבד, ומתברר שדי בכך שיש מעט שיתוף פעולה מצד הוריהם, שנותנים גיבוי בבית למה שאנחנו עושים באימון, כדי שהילד יפרח.
בסרטון שלפניכם רינה מדברת על תפקידם של ההורים באימון ילדים, ועל מה שהם צריכים, או יכולים, לעשות כדי שהאימון יצליח.
האירועים הקרובים שלנו:
סדנת קפיצת הדרך לאימון ילדים - סדנה בת שלוש שעות במחיר מצחיק של 47 ש"ח – בה תקבלו את הנוסחה המלאה לאימון ילדים
אחת השאלות הנפוצות שמגיעות אלינו היא: האם בכלל יש ביקוש לתחום הזה שנקרא אימון ילדים? למה שהורים ישלחו את הילד שלהם לאימון כשיש כל כך הרבה אפשרויות ושיטות אחרות. בסרטון שלפניכם רינה מסבירה למה דווקא אימון ולמה דווקא עכשיו.
אחד מצירופי המילים היותר פופולארים של תקופתנו הוא "לא בא לי". לא בא לי להכין שיעורים, לא בא לי ללכת לבית הספר, לא בא לי לבוא איתכם, ובקיצור לא בא לי.
איך מעוררים בילד רצון? איך "מגייסים" אותו לקראת מטרה, או עשייה, גם כאשר המטרה או העשייה האלה לא בדיוק נכללים במה ש"בא לו". על כך רינה מספרת בסרטון הבא.
אם אתם מטפלים, מאמנים או בעלי רקע בעבודה עם ילדים, והייתם רוצים להצטרף לחבורה של מאמנים שמחים ומצליחים שעושים עבודת קודש למען העתיד של כולנו – מהרו להתקשר אלינו
כולנו, גם מבוגרים וגם ילדים, לא כל כך יודעים מה לעשות עם הרגשות שלנו. הרבה פעמים מה שאנחנו עושים זה להגיב מתוך הרגש (עיצבנו אותי, אז אני מרביץ. העליבו אותי, אז אני מסתגר, וכד'). או שאנחנו מתנגדים להרגיש את הרגש, ומנסים לעטות מעל עצמנו משהו שיסתיר אותו (עיצבנו אותי, אבל אני מתאפק ולא מרביץ. העליבו אותי, אבל אני מעמיד פנים שלא אכפת לי).
למעשה, הפיתרון הכי פשוט לרגש בלתי נעים שעולה הוא – להרגיש אותו. יותר מזה, הדרך היחידה להפסיק להרגיש משהו לא נעים, הוא להרגיש אותו עד שהוא נעלם, ואז אפשר ליצור במקומות רגש אחר.
בסרטון מדברת רינה על הנושא של רגשות ואיך מלמדים ילדים באימון להתמודד עם רגשותיהם, גם אם הם לא נעימים.
בסרטון היום מדברת רינה על קדקוד המחשבה באימון האינטגרטיבי. זה הקדקוד בו אנחנו מלמדים את הילד שלמחשבות שלו יש השפעה על חייו, ושיש לו היכולת להשפיע על המחשבות שלו ולשנות אותן.
מכירים את הילדים האלה שכל משפט שלהם מורכב ממלה אחת? כן, טוב, סבבה, נראה לך?
ואנחנו לא מדברות על גיל ההתבגרות. אנחנו מדברות על ילדים הרבה יותר צעירים, שפשוט לא יודעים לבטא את עצמם במלים. אלה הילדים שמתים להזמין חבר, אבל אין להם מושג מה להגיד לו. וכשהוא כבר מגיע – אין להם מושג איך לתקשר איתו. הם יודעים להגיד "בוא", "קח", "בסדר", אבל לספר משהו שחוו, לעניין, ועוד יותר מזה, להתעניין בשני, ליצור קשר עין, ליצור חיבור אמיתי – אין להם מושג.
אחד המוקדים של האימון האינטגרטיבי הוא מוקד הדיבור – התקשורת. שם אנחנו מאמנות את הילדים איך לתאר דברים, איך לשאול, איך ליצור חיבור אמיתי עם השני, איך ליצור את הדבר הזה שפעם היה פשוט ומובן מאליו – תקשורת מלב אל לב עם בן אדם נוסף. וזה יכול להיות חבר או חברה, אח או אחות, הורים או בני משפחה אחרים או כל אחד אחר.
בסרטון שלפנינו רינה מדברת קצת על הקושי הזה, וגם מספרת על אחד מעשרות התרגילים בארגז הכלים שלנו – שאפשר להשתמש בו עם ילדים כאלה. צפו ותיהנו
אנחנו בעיצומו של "החופש הגדול, העונה השניה" אבל או-טו-טו חוזרים לבית הספר, ואז בעצם שנת הלימודים באמת תופסת תאוצה. זו, מנסיוננו, גם העונה שבה כל הקשיים והאתגרים מתחילים לצוף מעל פני השטח, ושבה בדרך כלל הטלפון אצלנו מתחיל לצלצל – ולא מפסיק. עוד ועוד ילדים שזקוקים לאימון, לעזרה, לתמיכה ולכלים כדי להתמודד עם האתגרים היומיומיים של חייהם.
הפעם הכנו לכם סרטון שעוסק במוקד ה"שכל" מתוך ששת המוקדים של האימון האינטגרטיבי.
מוקד השכל כולל בתוכו שלושה תחומים עיקריים: ארגון, נוכחות, וסקרנות.
על הארגון אין צורך להרחיב את הדיבור כולנו מכירים את הילד שבלי שום קשר לחכמתו ויכולותיו, "מרחף" לו בין המטלות. מתקשה לנהל את הכנת השיעורים, לא מסוגל לסדר בעצמו את התיק. פעמיים בשבוע מזעיק את אמא להביא לו ספר ששכח, או מחוגה, או מחשבון… ועל לסדר את החדר בכלל אין מה לדבר. העבודה על מוקד השכל עוזרת לו לארגן את עולמו הפנימי ואז, הפלא ופלא, גם העולם החיצוני מתחיל להיות יותר מאורגן.
התחום השני, שברור איך הוא נגזר מהראשון, הינו תחום הנוכחות. זה אומר שלא רק הגוף יושב בכיתה והעיניים בוהות במורה – אלא גם התודעה נוכחת, מעורבת, משתתפת, קולטת.
וזה אמור לא רק בכיתה ובשיעור, אלא גם ביחסים הבינאישיים, במשפחה, בחיים בכלל. עבודה על מוקד השכל הופכת ילד "מרחף" לילד נוכח, עירני ומשתתף בחיים שקורים סביבו.
התחום השלישי הוא הסקרנות. הרבה פעמים התלונה היא ש"זה לא מעניין". אבל להתעניין זה לא משהו שקורה לנו, להתעניין זו פעולה אקטיבית. כאשר אנחנו יודעים איך להתעניין – אנחנו מוצאים עניין בכל מה שקורה סביבנו וגם כאן, זה לא יחודי רק לתחום הלימודים, זה נכון גם ליחסים שלנו ולנוכחות שלנו בתוך חיינו.
אז אתם מוזמנים לצפות בסרטון שבו רינה מרחיבה בנושא זה וגם נותנת תרגיל שמומלץ מאוד לנסותו עם ילדים, בין אם שלכם הפרטיים ובין אלה שאתם מלמדים או מאמנים (ולא תאמינו, אבל גם עם מבוגרים זה מצויין)…
חשוב שלמאמן יהיו כלים, ניסיון, גישה לילדים ועוד הרבה דברים חשובים. אבל הדבר אולי החשוב ביותר, הוא המרחב שלו.
פעמים רבות באימון אנחנו מתקשים להניח את האצבע במדוייק על מה עבד. האם זה כלי מסויים, תרגיל מסויים, שיחה מסויימת שעשו את המפנה.
פעמים רבות התחושה שלנו היא שמה שעשה את השינוי הוא לא שום דבר שאמרנו או עשינו. זו רק התחושה שעברה לילד. תחושה נקיה ומרוכזת. מרחב נקי, אוהב, לא שיפוטי, קשוב.
איך יוצרים את התדר הזה. התדר שגורם לילד להמשיך ולרצות לבוא לאימון, שגורם לפעמים לריפוי ותיקון שכמעט גובל בנס?
בסרטון הבא מדברת רינה על התדר של המאמן, על המרחב שלו, וגם נותנת תרגיל פשוט וקצר שמאפשר לנו לשנות תוך דקות ספורות את התדר שלנו
